החלטה בתיק בש"א 889/08

1.       בקשת המבקשת, המופנית אל המשיבים 1 ו- 2, בה עותרת המבקשת ליתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבים 1 ו- 2 לעשות כל פעולה במחצית הזכויות הרשומות על שם המשיב מס' 3, במקרקעין הידועים כחלקה 33 בגוש 10286, המצויים בעיר שפרעם.

          למעשה מכוונת הבקשה למנוע מהמשיב מס' 1 לנקוט בהליכים למימוש משכנתה שנרשמה לטובתו, הליכים בהם למשיב מס' 2 יש עניין, שכן הוא מבקש לרכוש את הזכויות במסגרת מימוש המשכנתה, משום שהוא שותפו של המשיב מס' 3 בנכס.

2.       המשיב מס' 3 הוא בעלה של המבקשת, ובספרי המקרקעין הוא רשום כבעלים של 4220/66124 חלקים בחלקה הנזכרת. בתאריך 12.12.2005 נרשמה משכנתה לטובת המשיב מס' 1 על זכויותיו של המשיב מס' 3 במקרקעין, בגין הלוואה בסך 2.1 מיליון דולר. נראה כי יתרת סכום ההלוואה עומד כיום על סכום של כ - 1.1 מיליון דולר.

          יצויין כי במקרקעין בנוי מבנה מסחרי.

3.       בתביעה העיקרית שהגישה המבקשת לבית משפט זה, עותרת המבקשת לסעד הצהרתי, לפיו יוצהר כי היא בעלים של מחצית הזכויות הרשומות על שם המשיב מס' 3, וכן עותרת היא לכך שיוצהר, כי המשכנתה שנרשמה לטובת המשיב מס' 1 בטלה כלפיה. את זכותה לסעדים אלה סומכת המבקשת על "הלכת השיתוף ו/או מכח זכויותיה עפ"י דין ו/או עפ"י הסכם שבין התובעת לבין הנתבע מס' 3".

4.       המבקשת עותרת איפוא לצו מניעה זמני, על מנת לשמור על המצב הקיים עד אשר ינתן פסק דין בתביעתה העיקרית, וזאת כדי להבטיח את זכויותיה לקבל הסעדים שהמבקשת עותרת להם בתביעתה העיקרית.

5.       מהחומר שהונח לפני עולה, כי המבקשת והמשיב מס' 3 נישאו זה לזו בשנת 1985. הנישואים עלו על שרטון, והמבקשת הגישה נגד המשיב תביעה לבית המשפט לענייני משפחה. במסגרת ההליכים שהתנהלו בבית המשפט לענייני משפחה הגיעו הצדדים להסכם, ובתאריך 7.2.2007 אושר ההסכם על ידי בית המשפט לענייני משפחה כהסכם ממון. על פי הסכם הממון, זכאית המבקשת, לכאורה, להרשם כבעלים במחצית זכויותיו של המשיב מס' 3 במקרקעין.

6.       כעולה מהבקשה שלפני, ומכתב התביעה, זכויותיה של המבקשת מתחרות בזכויותיו של המשיב מס' 1, על פי המשכנתה שנרשמה לטובתו.

          במסגרת הדיון שהתקיים בפני, טענה המבקשת כי זכויותיה עדיפות על פני זכות המשיב מס' 1 לפי המשכנתה שנרשמה לטובתו, ולעומתו טענו באי כוח המשיבים 1 ו- 2, כי זכויות המשיב מס' 1 על פי המשכנתה עדיפות עיל פני זכויותיה של המבקשת. המשיבים 3 ו- 4 תמכו למעשה בבקשתה של המבקשת.

7.       לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני מחליט לדחות את הבקשה למתן צו מניעה זמני, ולהלן אפרט את נימוקי:

(א)     אין מדובר בדירת המגורים של בני הזוג אלא בנכס עיסקי, ועל כן, בעת שנרשמה המשכנתה לא היה מוטל על המשיב מס' 1 כל נטל לבדוק, האם המבקשת טוענת לזכויות בנכס זה (וראה: ע"א 3002/93 בן צבי נ' סיטין, פ"ד מ"ט(3), 5), ואין לומר כי היה עליו לצאת מתוך ההנחה, שבני הזוג הם שותפים בנכס.

(ב)      מכיוון שלא היה מוטל על הבנק נטל מיוחד לבדוק את זכויותיה של המבקשת בנכס, חלים הכללים הרגילים הנוגעים לתחרות בין זכויות במקרקעין, לפי סעיפים 9 ו- 10 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969. לעניין זה אציין, כי המשיב מס' 1 נתן למשיב מס' 3 הלוואה בהסתמך על הרישום בספרי המקרקעין, ולפיו המשיב מס' 3 היה הבעלים הבלעדי של הזכויות בנכס.

(ג)      יתרה מזאת, לפחות בשלב העכשווי, אין כל ראיה לכך שהמשיב מס' 1, בעת שנתן את ההלוואה, נהג בחוסר תום לב.

(ד)      המשכנתה שנרשמה לטובת המשיב מס' 1 היא עסקה שנסתיימה ברישום, עוד בתאריך 12.12.2005, וזמן רב לפני שאושר הסכם הממון שנעשה בין המבקשת והמשיב מס' 3. למעשה, ספק רב בעיני אם המשיב מס' 3 היה רשאי להגיע עם המבקשת להסכם ממון החל על המקרקעין, בהתעלם מזכויות המשיב מס' 1 לפי שטר המשכנתה, שהרי בשטר המשכנתה נאסר על המשיב מס' 3 להקנות זכויות לצד כלשהו בנכס הממושכן (וראה סעיף 7 לשטר המשכנתה, שצורף לתגובה שהוגשה מטעם המשיב מס' 1). מכל מקום, לא זו בלבד שהעסקה עם המשיב מס' 1 הסתיימה ברישום, אלא שהיא אף קודמת בזמן להסכם הממון שנעשה בין הצדדים.

(ה)     על כן, המצב הלכאורי הוא, שזכויות המשיב מס' 1 על פי המשכנתה, שנרשמה והקודמת בזמן, עדיפות על פני זכויותיה של המבקשת לפי הסכם השיתוף.

(ו)      אחד מהתנאים המרכזיים שצריך שיתקיימו בבקשה לסעד זמני, הוא שהמבקש יראה לבית המשפט כי יש בידו זכות לכאורה לקבל את הסעד העיקרי לו הוא עותר בכתב התביעה. בשלב העכשווי, ועוד לפני שנשמעו הראיות, עולה לכאורה, שבתחרות שבין זכויות המבקשת, על פי הסכם הממון מתאריך 7.2.2007, ובין זכויות המשיב מס' 1, לפי המשכנתה שהסתיימה ברישום בתאריך 12.12.2005, זכותו של המשיב מס' 1 עדיפה.

(ז)      הפועל היוצא מן האמור הוא, שאין מקום להעתר לבקשת המבקשת ליתן צו מניעה זמני.

8.       באי כוח המשיבים התייחסו להחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 28.11.2007 בתיק בש"א 3065/07, ממנה ביקשו המשיבים ללמוד על חוסר ניקיון כפיהם של המבקשת והמשיב מס' 3.

          החלטת בית המשפט לענייני משפחה אינה מדברת בזכותה של המבקשת, אך הנני סבור שאין צורך כי אבוא לנתח את חוסר ניקיון כפיה של המבקשת, מקום בו כבר הגעתי למסקנה שאין להעתר לבקשתה בשל העדר זכות לכאורה לקבל הסעד לו היא עותרת בתביעה העיקרית.